מנהיגי ארצות הברית וצפון-קוריאה ערכו פסגה בסינגפור ב-12 ביוני; מטרתה העיקרית הייתה פירוק צפון-קוריאה מנשקה הגרעיני תמורת הסרת העיצומים הכלכליים המושתים עליה. עם פרסום סיכומי הפסגה התגלעה מחלוקת בעולם סביב תועלתה.
ארצות הברית וצפון-קוריאה פרסמו הצהרת כוונות עם סיום הפסגה, ולהלן עיקריה:
•
שתי המדינות הסכימו לכונן יחסים חדשים של שלום ושגשוג, בהתאם לרצון עמיהן, ולכונן משטר שלום בר קיימא ויציב בחצי האי הקוריאני.
•
צפון-קוריאה התחייבה לפעול למען פירוז גרעיני שלם של חצי האי הקוריאני.
•
שתי המדינות התחייבו להשיב זו לזו את שרידיהם של אסירי המלחמה והנעדרים, המצויים ברשותן.
•
נשיא ארצות הברית טראמפ התחייב להעניק ערבויות ביטחוניות לצפון-קוריאה.
בתום הפסגה הודיע הנשיא טראמפ על הקפאת התרגילים הצבאיים המשותפים לארצות הברית ולדרום-קוריאה, המתקיימים פעמיים בשנה, והתבטא בזכות הוצאת כ-28 אלף החיילים האמריקניים המוצבים זה שנים בדרום-קוריאה, משטחה של מדינה זו.
על צד החיוב, הייתה זו פסגה היסטורית בעצם קיומה. שתי המדינות מקיימות יחסי איבה ועוינות מאז היווסדה של צפון-קוריאה ומעולם קודם לכן לא נפגשו מנהיגי שתי המדינות לפסגה משותפת. קיום הפסגה תורם להפחתת יחסי העוינות והחשדנות בין שתי המדינות, לאפשרות בניית אמון בין שני המנהיגים, ולהפחתת סיכויי מלחמה גרעינית בין מדינותיהם ובאזור חצי האי הקוריאני. יוזכר, כי בחודשים שקדמו לפסגה הוחלפו מהלומות מילוליות בין טראמפ לבין מנהיג צפון-קוריאה קים ג'ונג און והוצגו בפומבי תרחישי מלחמה אפשרית, העלולים לעלות בחיי מאות אלפים ואף מיליוני בני אדם.
על צד השלילה, ניתנה לגיטימציה אמריקנית למנהיג צפון-קוריאה, שהוא ומדינתו נחשבו עד עתה למצורעים בזירה הבין-לאומית. התמורה לוויתור אמריקני זה אמורה להיות פירוזה הגרעיני של צפון-קוריאה, אך האומנם תינתן תמורה זו?
•
בסוגיית הפירוק הגרעיני
ראשית, לא נקבע לוח זמנים לפירוק נשקה הגרעיני של צפון-קוריאה; מזכיר המדינה האמריקני פומפאו דיבר על לוח זמנים של כשנתיים וחצי אך מומחים מדברים על 15 שנה. על שתי המדינות ליישב את עמדותיהן השונות בסוגיה זו: ארצות הברית מעוניינת בלוח זמנים קצר שרק לאחר סיומו יוסרו העיצומים הכלכליים על צפון-קוריאה, ואילו צפון-קוריאה מעוניינת בלוח זמנים מדורג שכבר במהלכו יוסרו העיצומים עליה;
שנית, לא נקבעו מנגנוני פיקוח ובקרה לווידוא ביצוע פירוק החימוש הגרעיני הקוריאני. יוזכר, כי טראמפ נימק את פרישתו מהסכם הגרעין עם איראן גם בכך שאין בו מנגנוני פיקוח מספיקים על ביצוע ההסכם;
שלישית, לא פורט תוכנו של פירוק הגרעין הקוריאני. כך, למשל, לא נקבע מה ייעשה עם החומר הבקיע של האורניום הקוריאני, והאם ועד כמה יושמדו פצצות גרעין המצויות בידי קוריאה. גם לא נקבע כי קוריאה תימנע מהעשרה של האורניום מעל אחוז מסוים (נושא שסוכם עם איראן בהסכם הגרעין עימה);
רביעית, ההסכם אינו כולל עיסוק בטק"ק האסטרטגי הקוריאני, המשמש פלטפורמה לשיגור הגרעין הקוריאני אל ארץ אויב. אף כאן, מתנגדיו המרים של הסכם הגרעין עם איראן, בהם טראמפ, נימקו את עמדתם גם בכך שלא כלל התייחסות לטק"ק האיראני;
וסוגיה המעוררת שאלה ? מה פירושו של הסעיף בהסכם בין שתי המדינות, המתייחס לפירוק גרעיני של חצי האי הקוריאני. הלוא לדרום-קוריאה אין גרעין צבאי. האם יש בכך משום התייחסות להסרת המטריה הגרעינית האמריקנית המגינה על דרום-קוריאה ויפן?
•
התרגילים הצבאיים המשותפים לארצות הברית ולדרום-קוריאה, כמו גם נוכחות החיילים האמריקנים בדרום-קוריאה, נועדו כל השנים להרתיע את צפון-קוריאה ואת המעצמה המגוננת עליה, סין. ביטולם/הקפאתם הם תמורה אמריקנית לקוריאה, אך נותרת השאלה האם זו אכן תפרק את נשקה הגרעיני.
•
לא ברור מהן אותן ערבויות ביטחוניות אמריקניות שהובטחו לצפון-קוריאה. האם מדובר בהבטחה אמריקנית שלא לפלוש לתחומה של קוריאה, שעל פי הפרסומים רצה בה קים?
על סיכויי ההסכם הגרעיני מכבידה דוגמת שליט לוב, קדאפי, המשמשת מודל חיקוי עבור שתי המדינות. ארצות הברית רואה בלוב מודל חיקוי למדינה סוררת שוויתרה על נשקה הגרעיני, אשר אפשר להחילו על צפון-קוריאה, ואילו קים חושש כי אם יוותר על נשקו הגרעיני לא ישרוד פוליטית ואף יחוסל, כפי שחוסל קדאפי.
להסכם בין ארצות הברית לבין צפון-קוריאה השלכות גם על יחסיה של ארצות הברית עם סין ועל מעמדן בחצי האי הקוריאני, אלא שהתמונה מורכבת. ראוי לציין שסין היא איום הייחוס המרכזי של ארצות הברית עוד לפני תקופת ממשלו של הנשיא טראמפ, וזה עתה הוא הטיל מכסים על סחורות יבוא סיניות בשווי של 50 מיליארד דולר, משום מאזן הסחר השלילי של ארצו עם סין (סין כבר הזדרזה להודיע על נקיטת צעדי גמול).
מחד גיסא, אם יצלח ההסכם ויוסרו העיצומים הכלכליים האמריקניים על צפון-קוריאה, תיחלש התלות הכלכלית הקוריאנית בסין, בעלת בריתה העיקרית של קוריאה, ותגבר ההשפעה האמריקנית באזור על חשבון השפעת סין. מאידך גיסא, אם טראמפ אכן יבטל את התרגילים הצבאיים המשותפים עם דרום-קוריאה ויפנה את חייליו מצפון-קוריאה, יהא בכך ביטוי להחלשת מעורבותה של ארצות הברית בחצי האי, לפגיעה באמון של יפן ודרום-קוריאה בארצות הברית ולהגברת השפעתה של סין באזור.
בשולי הדיון כדאי לציין שאם יפחתו העיצומים הכלכליים האמריקניים על צפון-קוריאה תתאפשרנה השקעות זרות במדינה, וכבר מסתמנים איתותים זהירים לכך מצד חברות מערביות. במקרה כזה, עשויה קוריאה לנצל שני יתרונות כלכליים העומדים לרשותה. ראשית, לקוריאה שורת משאבי טבע ומחצבים, בהם זהב, כסף, נחושת, אבץ ונפט, ושנית, דווקא משום נחיתותה הכלכלית הקשה של המדינה, השקעות בה עשויות לקדם אותה כלכלית במהירות רבה יותר מאשר בקרב מדינות מפותחות ממנה.
כללו של דבר, הסכם פירוק הגרעין הצפון-קוריאני מצוי רק בתחילתו ונמשכים המגעים בין המדינות כדי להעניק ממשות להסכם הכללי שנחתם. נותר לראות האם שאיפותיו של טראמפ לפרק את קוריאה מנשקה הגרעיני אכן תתממשנה, או שגורלו של ההסכם יהיה כגורלם הכושל של הסכמים דומים שנחתמו בעבר בין שתי המדינות, למגינת ליבם של שוחרי היציבות והשלום בחצי האי הקוריאני ובאזור כולו.
תמיר דובי עורך וכותב ביוגרפיות וסיפורי חיים.
